יום המודעות לאוטיזם 3.4.22


שני ילדים

 

#יוםהמודעותלאוטיזם

אז למי שיודע ובעיקר למי שלא, יש לי שני ילדים על הרצף האוטיסטי ❤

יש ילדים עם עיניים כחולות

יש ילדים עם שיער שחור

יש ילדים עם משקפיים

יש ילדים גבוהים

יש ילדים מצחיקים ממש

יש ילדים עם נקודת חן

יש ילדים עם אוטיזם

זה חלק מהם, זה לא כל מה שהם.

הם ילדים ככל הילדים, מלאי אהבה, דמיון, חוכמה ורגש. לפעמים קשה להם להסביר את עצמם, להבין מה מקובל ומה לא, מי חבר ומי לא. הם זקוקים להסברים ולמילת הקסם "תיווך". הם בעיקר זקוקים להכלה ופתיחות של החברה.

חוץ ממליון הטיפולים שהם מקבלים במסגרות החינוך המיוחד ובבית, אנחנו מקפידים לעשות איתם ה-כ-ל, גם אם קצת אחרת.

לפעמים כשיש הרבה אנשים , רעש, כשהם מתרגשים מדי, כשיש שינוי בתוכניותזה פשוט יותר מדי עבורם. הם מוצפים ואנחנו נאלצים לעזוב פעילויות. כדי למנוע מצבים כאלה מראש, לא פעם אנחנו משתמשים בכרטיס "פטור מתור", זה מעמד לא פשוט לשלוף "כרטיס נכה" של ילד ובטח לא כשאנשים מתחילים להעיר ולהתרעם על כך, כי פשוט "לא רואים עליהם".

הם הולכים לחוגים, נפגשים עם חברים עם ובלי צרכים מיוחדים והם יודעים שיש דברים שקצת יותר קשים להם ושיש דברים שקלים להם ממש.

לשניהם לצד הקושי התקשורתי שנוכח וקיים, יש חוזקות פנומנליות. הבכור שלנו לימד את עצמו לקרוא ולכתוב בעברית כבר כשהיה בן 5. הוא בגן ואוצר המילים שלו באנגלית לא יבייש ילד בכיתה ד' אם לא יותר. שניהם מוצאים תחומי עניין משלהם ומתמקדים בהם עד לרמת מומחיות.

אנחנו לומדים מהם המון ובעיקר שלא הכל מובן מאליו. כל מבט, מילה, ביטוי, אפילו התחצפות הם הישג עבורנו וסיבה לחגיגה