קריית אונו ציינה שלוש שנים לאסון השבעה באוקטובר בטקס הזיכרון העירוני
קריית אונו ציינה שלוש שנים לאסון השבעה באוקטובר בטקס הזיכרון העירוני
תושבות ותושבי קריית אונו, בני המשפחות השכולות, נבחרי ציבור ונציגי הקהילה התכנסו בגן הגיבורים לטקס הזיכרון העירוני. במהלך הערב נשמע סיפורו האישי של דניאל וייס, ששכל את הוריו בשבעה באוקטובר, לצד קטעי זיכרון, תפילה ושירה.
קריית אונו ציינה אמש שלוש שנים לאסון השבעה באוקטובר בטקס הזיכרון העירוני שנערך בגן הגיבורים, בהשתתפות המשפחות השכולות, תושבות ותושבי העיר, נבחרי ציבור ונציגי הקהילה.
במהלך הטקס הוזכרו בני ובנות העיר שנפלו ונרצחו: אלוף משנה אסף חממי ז״ל, סמל ראשון ברק דניאל הלפרן ז״ל, סגן יואב מלייב ז״ל, רב טוראית שירת ים עמר ז״ל, רב סמל מתקדם במילואים עדי שני ז״ל, סרן אלון שצופק ז״ל, רב סמל רואי ששון ז״ל, גאיה חליפה ז״ל, ליבנת לוי ז״ל, הדר פרינץ ז״ל, סביון חן קיפר ז״ל, דניאל לוי לודמיר ז״ל, לילי איתמרי ז״ל, שנרצחה יחד עם בעלה רם איתמרי ז״ל, ומשה דעדוש ז״ל.
הטקס נפתח בדקת דומייה, תפילת יזכור, קדיש ואל מלא רחמים. בהמשך נשאו דברים ראש העיר מיכל רוזנשיין, רב העיר הרב יצחק ורדי וסיגל חליפה, יו״ר פורום המשפחות השכולות.
ראש העיר מיכל רוזנשיין התייחסה בדבריה לאובדן הכבד שחוותה העיר ולמחויבות להמשיך ולזכור:
״בשבעה באוקטובר, ובמהלך מלחמת חרבות ברזל, איבדה קריית אונו חמישה עשר מבניה ובנותיה. עולמות שהתנפצו, פוטנציאל שלא ימומש וחלומות שכבר לא יתגשמו. וברור שאין מילים שיוכלו לנחם ולהקהות את הכאב העצום, אבל יש דבר אחד שאנחנו יכולים וחייבים לעשות: לא להשאיר אתכם, משפחות יקרות, לשאת את הכאב לבד. זו האחריות שלנו כעיר, זה התפקיד שלנו כקהילה. לזכור זה להסתכל אחורה, אבל לא לשכוח זה גם, ובעיקר, להסתכל קדימה.״
סיגל חליפה, יו״ר פורום המשפחות השכולות, דיברה על ההתמודדות היומיומית עם האובדן ועל האחריות להמשיך ולספר את סיפורם של מי שאינם:
״האמת היא שאין כוח. יש אהבה. ויש אחריות. אחריות להמשיך את הטוב שהם השאירו כאן. אחריות לספר מי הם היו, לא רק איך הם נפלו. אחריות לבנות כאן חברה טובה יותר, ראויה יותר ומאוחדת יותר.״ חליפה הוסיפה כי הערבות ההדדית שהתגלתה מאז אותו בוקר חייבת להמשיך ללוות את החברה הישראלית: ״לא רק לזכור אותם בטקסים. לא רק לומר את שמותיהם פעם בשנה, אלא לשאול את עצמנו איזו מדינה אנחנו בונים לזכרם.״ לצד האובדן והכאב, הערב סיפר גם את סיפורה של קהילה שקמה מתוך השבר. אנשי הביטחון וההצלה, חיילי המילואים ותושבות ותושבים שנרתמו לסייע, פתחו את בתיהם, בישלו, תרמו, אספו ציוד, התנדבו ופשוט שאלו: מה צריך?
חלק מרכזי ומרגש בטקס הוקדש לזמר דניאל וייס, ששכל את הוריו במתקפת השבעה באוקטובר. וייס הביא אל הבמה את סיפורו האישי דרך המילים והמוזיקה וביצע לאורך הערב שירים של זיכרון, געגוע וכאב, בהם ״רק שלא תיפול הרוח״, ״אני נושא עמי״, ״ילד השדה״, ״שדות של אירוסים״ ו״אני גיטרה״.
לצדו השתתפה גם להקת הנוער העירונית הייצוגית צעירי אונו. לקראת סיום הטקס חברו דניאל וייס וחברי הלהקה לביצוע משותף ומרגש של ״לבכות לך״, ולאחר מכן נחתם הטקס בשירת התקווה.
את הטקס הפיק וביים אורן הללי, מנהל תחום התרבות והאירועים במתנ״ס קריית אונו, והוא גם הנחה את הערב יחד עם עינת הולנדר.
הטקס חיבר בין הזיכרון האישי של המשפחות לבין הזיכרון הקהילתי של העיר כולה, וביקש להזכיר כי גם שלוש שנים אחרי, קריית אונו ממשיכה לזכור את מי שאיבדה, לחבק את המשפחות ולשאת את סיפוריהם הלאה.
