השירות הפסיכולוגי החינוכי מארח תערוכת ציורים ברוח התקופה

מפגש שכנות של פרופ' דליה גבריאלי עם מנהלת השירות הפסיכולוגי החינוכי בקריית אונו אירנה בוכמן, הוליד תערוכה קטנה, אנושית ונוגעת ללב.

"פגשתי את אירנה שכנתי והיא סיפרה לי על העובדה שזה לא מכבר עברו משרדי השירות הפסיכולוגי החינוכי מתיחת פנים משמעותית, אולם הקירות עדיין ריקים" מספרת דליה, "סיפרתי לה על סדרה של ציורי תינוקות שציירתי ועודי מציירת במהלך המלחמה והיא הציעה שנייחד קיר וניצור מאין תערוכה על אחד מהקירות במשרדים החדשים והעירומים".

התערוכה העונה לשם "רציתי לצייר שפתי ישנים" מציגה דיוקנאות של תינוקות בעת המלחמה. התינוקות בני השנה ביניהם נכדה של דליה, הועברו בתחילת המלחמה למקלט ברמת השרון. דליה שהתנדבה לסייע בפעוטון, שהתה איתם במקלט וחשבה "הם ישנים ואינם יודעים דבר על הטבח במסיבת 'נובה'. הם לא שמעו על עזה ולא על קיבוץ בארי. רציתי להביע את התום המאפיין אותם. ביום האחרון שלהם במקלט, לפני שחזרו לשגרה ביחד עם בני דן, צילמנו אותם והתחלנו לצייר את הדיוקנאות שלהם."

דליה ודן, אימא ובן, מציירים בטכניקה פשוטה של צבעי מים. ההשראה לשם התערוכה היא מספר השירים של אמיר גלבוע 'רציתי לכתוב שפתי ישנים'.

 

ציור של תינוקצילום של קיר שעליהם הציורים ואישה יושבת

צילום: דליה גבריאלי